לאחר שנה, ביקרתי שוב בגן הציורי של אנג'י, בחיפוש אחר סגירה. מה שנגלה היה מפגש נלהב, עדות לפתייתה הבלתי ניתנת לעמידה של אנג׳י ולעוצמתו החושנית של הטבע.
לאחר שנה של היעדרות, מצאתי את עצמי בחזרה במקום של אנג'י, נמשך אל הפיתוי של הגן הענוג שלה. ריח הוורדים הפורחים מילא את האוויר, והמראה של גן הפעמונים היה מראה לעין. בעודי מטייל בין שורות הפרחים התוססים, הצצתי אל אנג'י, גופה חשוף מתחת לשמלה שקופה, יופייה ככובש כתמיד. מבטינו נפגשו, ניצוץ של הכרה ניצת ביננו. היא הובילה אותי אל הפינה המבודדת של הגן, שם הדשא הרך ריכך את גופותינו בעודנו שוכבים. מגעה היה עדין אך עיקש, שפתיה טועמות את מתיקות עורי. הקצב של ההתעלסות שלנו הדהד בדממה של הגן, התשוקה שלנו התגלתה מתחת לשמש החמה. הטעם שלה, התחושה שלה, הריח של הגן - הכל התערפל ביחד, ויצר סימפוניה של תחושות שהשאירו את שנינו חסרי נשימה. כשעלי הכותרת של הוורדים ירדו עלינו, ידענו שזה יותר מסתם מפגש חולף. זו הייתה חזרה לגן אנחי, מקום שבו תמיד התשוקה והתשוקה פרחו.